איך ללמד ילדים להגיד לא

כדי שילד יוכל להגיד לא הוא צריך לעבור שלושה שלבים

הקושי	הכלי	השלב
לזהות שזה מצב של לא : -מבחינה מוסרית -מבחינה בטיחותית -מבחינת העדפה אישית	-אינטואיציה-"שיטת הפעמונים" -התייעצות עם חבר טוב/הורה/מורה	זיהוי
הרצון להשתייך יוצר לחץ חברתי.	לחשוב על ההשלכות ולדמיין אותן. לחץ מקשה על חשיבה בהירה, יצירת מודל אוטומטי-קוגניטיבי מאפשר התמודדות עם הלחץ.	הלחץ
להגיד את הלא "ולהשאר בחיים"	לזכור 2-3 משפטי מנטרה שמשתמשים בהם	ההחלטה

פרוטוקול נכון של תהליך קוגניטיבי-התנהגותי מייצר "הרגל " 

כדי להפוך פעולה להרגל בגיל הזה היא צריכה להיות :

ברורה ופשוטה

יומיומית- כזו שמתאמנים בה

חלק משפה מדוברת שכולם מבינים

הצעה לפרוטוקול

על סמך שלושת השלבים נלמד את הילדים :

שלב הפעמון

שלב החבר

שלב הכרטיס האדום

שלב הפעמון  

לכל ילד יש פעמון פנימי שמצלצל כשמשהו מרגיש לא נכון ולא מתאים. צריך רק לדעת להקשיב לו.

הפעילות : מחלקים לכל ילד פעמון. מקריאים לילדים משפטי פעולה ( משפטים שמבקשים מהם לעשות משהו ) , כל פעם שמשהו מרגיש להם לא בסדר צריך לצלצל בפעמון. הראשון שמצלצל צריך להסביר למה הוא צלצל, הילדים צריכים להגיד האם ההסבר " עושה שכל " אם כן הוא מקבל נקודה 

שלב העצה הטובה

אחרי שהפעמון מצלצל ילד זקוק לדבר עם מישהו על זה ולהתייעץ

הפעילות :

מחלקים לילדים שלושה סוגי כרטיסים :

-חבר

-מורה

-הורה

יוצרים משחק קצר של התקדמות עם קוביות ( אפשר לצייר על דף )

כשילד נתקל במשבצת של לחץ הוא צריך להחליט למי הוא פונה ,לכל אחד מהילדים האחרים יש כרטיס : או של מורה או של מבוגר או של חבר – הילד בוחר עם מי הוא מתייעץ. הייעוץ הוא האם לעשות או לא לעשות. כשפותרים ממשיכים במשחק.

שלב הכרטיס האדום

כשיש לחץ חברתי הלא צריך להיות חד וברור.

הפעילות

מחלקים לכל ילד כרטיס אדום. מול סיטואציות מבקשים מהילדים להמחיז סיטואציה שבה הם יתרגלו אמירת לא עם הכרטיס האדום.

בהכנה "להצגה" מבקשים מהם לכתוב שלוש דרכים להגיד לא.

הערות כלליות

כדי לייצר שפה כיתתית, צריך שהשפה תהיה נוכחת בכיתה. אפשר לעשות את זה במספר דרכים :

-       לתלות על הקיר את הפרוטוקול

-       פעם בשבוע לבקש מילדים בשיעור חינוך להמחיז סיטואציה בה הם רצו/אמרו לא

-       לבקש מהילדים להשתמש בכלים הפיזיים

-       המורה יכולה גם היא להביא סיטואציות שהיא נתקלה בהן

-       כדי לא לתת תחושה של מי שלא מצליח להגיד לא הוא  "לא בסדר", הייתי מעודד ילדים לספר על מקרים בהם הם לא הצליחו להגיד לא. ילדים צריכים להרגיש שמותר להם להיכשל, שכישלון הוא חלק מלמידה גם בהקשר הזה. ילד שיספר שהוא רצה להגיד לא ולא הצליח יעבור תהליך שהוא לא ישכח ודרכו הילדים האחרים יוכלו ללמוד הרבה מאוד.

To boost the post’s SEO, include a keyword in the title.